שלום יגאל.
בשישי האחרון ראיתי בסינמטק בחיפה את הסרט שלך, וגם שמעתי אח"כ את הדברים שנאמרו בעקבות שאלות.רציתי ממש להודות לך על חוויה יוצאת דופן שהייתה לי לאורך הסרט. כבר מהתחלה, חיוך מאוזן לאוזן התפשט על פני, הרבה בגלל הכתיבה החיננית והקריינות שלך.אני ילידת 46, נולדתי בחיפה ובה גדלתי בשנים האלה. הרגשתי הרבה משותף, למרות שהייתי בעיר. התום, הסממנים החיצוניים בביגוד, בקשר בין בנים ובנות, ובכלל...זה החזיר אותי לזיכרונות מתוקים בעיקר, עם שובל מריר, בעיקר בגלל תחושת האובדן שמתלווה. אובדן של תקופה, אווירה, גיל וכיו"ב.הסרט מאוד מרגש גם בגלל ההיבט האנושי. מה קורה לשכבת הגיל שלנו מקץ 40+ שנים, ושינויים עצומים באורח החיים ובתרבות האישית והציבורית שלנו. מה קורה לקשרים שנקבעו בשנות הנעורים והתום, כשנפגשים אחרי "נצח" וכל אחד התגלגל בעקבות מסלול חייו לאן שהתגלגל, ובכ"ז אותה לחלוחית עדיין נשמרת. יכולתי ממש להרגיש את עצמי נפגשת עם בני המחזור שלי מאז, על כל הדינאמיקות שהיו , ובבסיסן, לדעתי, לא ממש משתנות."