"אני עברתי איזה שהוא תהליך עם הסרט הזה.
ראיתי את הסרט מספר פעמים וכל צפייה לקחה אותי כל פעם למקום אחר.
הצפייה הראשונה היתה מאד נרגשת. אחותי ואני משתתפות בסצנה קצרה בסרט.
ככל שראיתי את הסרט שוב ושוב, הצלחתי בהדרגה להתנתק מן המעורבות הרגשית שלי כ
תוצאה מהשתתפות המשפחה שלי בסרט- ולראות אותו ממבט בלתי מעורב.
למה הסרט הזה מצליח כל כך לגעת ?
יגאל תיבון, הבימאי, הצליח כאן לפרוט לנימים מאד מאד דקים את הרגשות של האנשים
שהרכיבו את השיח הזה על הקיבוץ.
אני כן חוויתי את המקום הזה שהיה לא מדובר- והסרט כן הצליח עם המשתתפים שלו
להוציא החוצה דברים שהיה עליהם איזה סוג של טאבו. עכשיו, זה לא נאמר בהתרסה,
זה לא נאמר בהשתלחות, זה נאמר מתוך מקום מאד פרטי, מאד נוגע, מאד אישי – ולכן
אני חושבת שהוא באמת נוגע לכולם, כי הרגש האנושי שעולה ממנו והפריטה הזאת של
האנשים שמשתתפים בסרט הזה – הצליחו גם לייצג את התקופה, את הרעיון, את ההוויה,
וגם להכניס את האינדיבידואל לתוך המקום הזה ".
מורן עופר שפיצר( - עתונאית/קול ישראל)