"הסרט הזה הינו יצירה מרגשת אשר איננה נשארת בתחום חניכי ובוגרי החינוך המשותף בלבד, יש בו את כל שצריכה יצירה בכדי לעניין ולרגש כל אדם הפונה אל חוויות ילדותו ושנות התבגרותו ,וחייו כאדם מבוגר, עם מבט שמעבר לנוסטלגיה אל ההתבוננות הבוחנת, מעמיקה אל המצוקות, החסרונות והכשלים ואל ההישגים וההנאות שאספנו לנו בחיינו ואל עבר הזיקנה הממשמשת ובאה.
הסרט, לעניות דעתי, מצטיין במידתיות הנכונה למן ההתחלה, במפגש הראשון שבמגרש החניה ובו "משהו" של התחלה, ומיד בהמשך ,ההתכנסות בבית הקברות שבו "משהו" של סופיות ועל הרצף של שני אלה החברות מאז ועד היום. המידתיות הנכונה, שאיננה גולשת גם ברגעי השיא לדרמטיזציה מוגזמת, כך במסיבת יום ההולדת העגול לאבא , כך ברגעי השיח שאין בו ברברת מייגעת וגם הביקורת הנשמעת - יש בה מן החמלה לדור של הורינו שהיו כה נאמנים ליצירת יש מאין פה בארץ ישראל. כן, ישנם קטעים קשים ועצובים הנשמעים מאד אמינים ולפעמים מספיק "כן" שקט מאד בכדי לדחוף עוד מעט את הר הגעש המתפרץ.
יש לי הרבה מילים טובות לומר על הלחנים המלווים את היצירה המרגשת הזו. גם כאן העוצמות תואמות להפליא. בשבילי לעיתים המוזיקה היא השחקן הראשי . קטעי הקריינות הינם ממש כמנגינה בפני עצמה, בקול רך, מתון ובמידה כה הולמת את הטקסט. התמונות "מפעם" מביאות עולם ילדות עשיר באמת כמו שהיה לנו ואיננו עוד.
צפיתי בסרט והרגשתי שכל תמונה היה לה מקום ראוי, כל פרט היה חשוב והעבודה עליו נעשתה עם הרבה מחשבה, רגישות ואהבה."