מחשבות בעקבות הסרט "שדה האפונים הירוקות".
1. הסרט נותן זוית אחרת, חיובית – לטענת הניתוק מההורים. רב המשתתפים–
לא מציינים שחוו חוויה שלילית בכך שהיו ללא הוריהם, למרות שנראה לי שלא הכל צף.
2. תחושה שאופפת אותי במהלך הסרט נוגעת לדברים שעשו אז והיום כמעט ולא.
"רק עבדנו", טיולים בטבע ושיחות, מוסיקה ונגינה, ריקוד, שירה.
כיום , ארועים אלה כמעט אינם בנמצא.
אני זוכר את משמעות המוסיקה גם אצלי כילד- ונראה היום כמה הכל רחוק, וחבל.
ההתרשמות היא – איך חיו חיים מלאים וללא כל הגירויים והפתרונות המודרניים
וכמה בעצם היום, כשהכל נגיש – כולם בעצם עורגים לאז, לעבר, לקשר
הבלתי אמצעי בין אנשים שהיום קשה למצוא.
3. אמציה – שאומר ש"אין לו כסף להשאיר לילדיו" – אבל ישאיר להם הרבה דברים
אחרים : טבע, טיולים, ענווה.
ובכלל, תחושה שאני חי איתה היום והתחברתי אליה בסרט.
היום הכל גדול, זמין, מהיר, שחצני, נאמר בראש חוצות –
קצת פרופורציה וענווה באמירות, בהתנהלות, בדרישות, בציפיות
- לא יזיקו לנו היום.
1. הסרט נותן זוית אחרת, חיובית – לטענת הניתוק מההורים. רב המשתתפים–
לא מציינים שחוו חוויה שלילית בכך שהיו ללא הוריהם, למרות שנראה לי שלא הכל צף.
2. תחושה שאופפת אותי במהלך הסרט נוגעת לדברים שעשו אז והיום כמעט ולא.
"רק עבדנו", טיולים בטבע ושיחות, מוסיקה ונגינה, ריקוד, שירה.
כיום , ארועים אלה כמעט אינם בנמצא.
אני זוכר את משמעות המוסיקה גם אצלי כילד- ונראה היום כמה הכל רחוק, וחבל.
ההתרשמות היא – איך חיו חיים מלאים וללא כל הגירויים והפתרונות המודרניים
וכמה בעצם היום, כשהכל נגיש – כולם בעצם עורגים לאז, לעבר, לקשר
הבלתי אמצעי בין אנשים שהיום קשה למצוא.
3. אמציה – שאומר ש"אין לו כסף להשאיר לילדיו" – אבל ישאיר להם הרבה דברים
אחרים : טבע, טיולים, ענווה.
ובכלל, תחושה שאני חי איתה היום והתחברתי אליה בסרט.
היום הכל גדול, זמין, מהיר, שחצני, נאמר בראש חוצות –
קצת פרופורציה וענווה באמירות, בהתנהלות, בדרישות, בציפיות
- לא יזיקו לנו היום.